שירה נולדת כאשר הגבולות הדקדוקיים שהשפה מסמנת – גוף ראשון, שני ושלישי, יחיד ורבים, נקבה וזכר וכו' – נמתחים ונפרצים. הטקסט נטען במוזיקה ובריבוי משמעויות משום שזהותו של הדובר מאבדת את יציבותה ומתמזגת בקולות נוספים, ממשיים או דמיוניים. זה אולי הטריק המרכזי של כתיבת שירה: המשורר שר, אך קולו אינו רק קולו, ואל תוך הפער … המשך לקרוא ליאור גרנות, שמה והולכת